גורמים למחלת הנטינגטוןהגורם העיקרי למחלת הנטינגטון הוא תורשה גנטית. גנים אחראים על תפקוד כל חלקי הגוף והמוח. הם מורכבים מ-DNA ונוצרים על גדילים הנקראים כרומוזומים.

לכל אדם יש שני עותקים של כל הגנים, כך שהכרומוזומים נוצרים בזוגות. סך הכרומוזומים בגוף עומד על 23 זוגות. הגן הפגום שגורם למחלת הנטינגטון, נמצא בכרומוזום מספר ארבע.

חזרות גנטיות – העותק הרגיל של הגן מייצר חלבון הנקרא huntingtin, אך הגן הפגום מכיל אזור חריג של מצב שנקרא "חוזר". אזור זה גדול מהרגיל ומייצר צורה מוטנטית של החלבון huntingtin. מדענים עדיין אינם יודעים בדיוק כיצד החריגה בחלבון זה משפיעה על תאי המוח ומדוע בקרב חלק מהאנשים מתרחשת רגישות מוגברת יותר לחלבון זה, בהשוואה לאחרים.

תורשת מחלת הנטינגטון

להורה עם גן הנטינגטון יש עותק אחד של הגן, ועותק אחד פגום. הילד יירש את אחד הגנים האלה, ולכן קיים סיכוי של חמישים אחוזים שהילד יקבל את הגן הפגום ויפתח את המחלה. אך קשה ביותר לנבא בן כמה יהיה הילד כשיפתח את המצב אם ירש את הגן הפגום, אלא אם כן הגן מכיל חזרה ארוכה באופן משמעותי.

קיים גם סיכוי של חמישים אחוזים שהילד עם מחלת הנטינגטון יעביר את הגן הפגום לילד שיהיה לו בעתיד. דפוס זה של תורשה נקרא "אוטו סומלי דומיננטי". בקרב כשלושה אחוזים מחולי הנטינגטון, לא קיימת היסטוריה משפחתית ברורה של המחלה, והיא עשויה להתרחש גם אם קיימים קרובי משפחה עם המצב או מסיבות אחרות. במקרים נדירים, היא מתרחשת כתוצאה מהתרחבות חדשה של הגן.

השפעות גנטיות של מחלת הנטינגיון

הגן הפגום ה"חוזר" זה משתנה בין אנשים, אך כשהוא מגיע לרמה מסוימת של התרחבות, חלבון huntingtin הופך למוטציה ונוצר היות והוא כבר חריג ומזיק לתאי המוח. כאשר החלבון הפגום מצטבר, הוא גורם לשינויים פתולוגיים שמובילים לתסמיני מחלת הנטינגטון. היות והמחלה עוברת בתורשה באמצעות אוטוסומה ולא באמצעות כרומוזום המין, גברים ונשים מושפעים ממנה במידה שווה.

ככל שעותקים מורחבים של חלבון huntigtin עוברים על פני הדורות במשפחה, מספר חוזר יכול לגדול בדורות הבאים ולגרום למחלה חמורה יותר המופיעה בגילאים מוקדמים יותר ומתקיפה באופן חמור יותר מאשר בדורות הקודמים. מצב זה נקרא ציפייה גנטית. בקרב כשישה אחוזים מחולי הנטינגטון, המחלה מתפתחת מתחת לגיל 21.

דילוג לתוכן